איך מטפלים בפסוריאזיס?

פסוריאזיס (בעברית ספחת) היא מחלה אוטואימונית,

כלומר, מחלה בה המערכת החיסונית של הגוף מזהה

חלק בגוף כאויב ונלחמת בו.

בישראל 3 מתוך כל מאה אנשים חולים בפסוריאזיס.

אם תראו מישהו, שמעדיף בחום הלוהט של הקיץ

(שלא מטעמי דת), לכסות את הברכיים והמרפקים,

יש חשש שהוא עושה זאת מכיוון שהוא חולה בפסוריאזיס.

מה ניתן לעשות? איך נפטרים מהפסוראזיס?

אנסה בכמה פוסטים לסקור את הטיפולים התרופתיים הקיימים

כולל מה מותר, מה אסור ממה להיזהר ולאיזה תוצאה ניתן לצפות.

גם אסקור טיפולים אלטרנטיביים
באמצעות תוספי תזונה ומשחות לא רפואיות.

בפוסט הזה שהוא הראשון בסדרה אסקור את התרופות לשימוש חיצוני.

 

איך ולמה פתאום יש פסוריאזיס?

ראשית אל בהלה, זו לא מחלה מדבקת.

פסוריאזיס היא אומנם מוגדרת כמחלה,

אך מחלה שבה המערכת החיסונית של הגוף

מזהה חלק בגוף כאויב ונלחמת בו.

במקרה של פסוריאזיס הגוף מזהה את העור כאויב ותוקף אותו.

התוצאה שכל הזמן נוצרים תאי עור חדשים, ולכן פני העור
נראים אדומים ולמעשה זהו תהליך דלקתי.

לא ידוע בדיוק מה גורם למחלה.

יש מרכיב תורשתי מסוים,

ידוע גם שהתפרצות הפסוריאזיס קשורה במצבי לחץ.

כנראה שיש גם קשר עם רגישות לתרופות או לחלבונים מסוימים.

הטיפול הרפואי ניתן בכמה מישורים ותלוי בחומרת המחלה.

בפוסט זה אתמקד בטיפול הרפואי החיצוני

הטיפול המקומי:

1. דיבונקס קרם / תמיסה

החומר הפעיל הוא  קלציפוטריול.:

קלציפוטריול היא תרופה הדומה מבחינה כימית לויטמין A

לשימוש חיצוני בטיפול בספחת (פסוריאזיס) קל עד בינוני.

קלציפוטריול מאיטה את ההתחלקות המהירה של התאים

ומביאה לחלוקה נורמלית של התאים ולשיפור במראה העור.

דייבונקס מראה שיפור לאחר כשבועיים מתחילת הטיפול.

 

המינון:

הכמות הנדרשת למריחה באזור בגודל של 2 כפות ידיים

היא 0.5 גרם שהם כ 2 ס”מ פס משחה / קרם.

למבוגרים

אין להשתמש ביותר מ- 100 גרם משחה או קרם

או ב- 60 מ”ל תמיסה לקרקפת בשבוע.

אם משלבים מספר תכשירי קלציפוטריול,

הכמות השבועית של כל התרופות ביחד לא תעלה על 5 מ”ג קלציפוטריול בשבוע.

ילדים מעל גיל 12

אין להשתמש ביותר מ- 75 גרם משחה או קרם בשבוע.

ילדים בגילאי 6-12  

אין להשתמש ביותר מ- 50 גרם משחה או קרם בשבוע.

השימוש בתמיסה לקרקפת לא מומלץ כלל בילדים.

תחילת השפעה:
שיפור במצב העור יראה לאחר כשבועיים.
משך הטיפול:
הטיפול לרוב נמשך 6-8 שבועות

תופעות לוואי

• תופעות נפוצות הן: גירוי וצריבה מקומיים
  אשר חולפים עם השימוש.
  אם תופעות אלו נמשכות זמן ארוך, יש לפנות לרופא.
• ייתכנו רמה גבוהה של סידן בדם ובשתן (נדיר מאוד)-
  מצבים אלו הינם הפיכים כאשר השימוש בתכשיר מופסק.
• תיתכן פריחה בעור או רגישות לאור שיכולה להתבטא כפריחה,
  אדמומיות או החרפת הפסוריאזיס- יש להפסיק הטיפול ולפנות לרופא מיד.

פרטי תגובה עם תרופות אחרות:
יש להיוועץ ברופא במבוגרים המקבלים טיפולים נוספים נגד פסוריאזיס,
כמו אור אולטרה-סגול (UVB).
מומלץ להשתמש בקלציפוטריול לפחות שעתיים לפני הטיפול ב UVB.

מתי אסור  להשתמש בתרופה?

 השימוש הינו בגדר התווית נגד עבור מטופלים
הסובלים מהפרעות במטבוליזם של סידן.

השימוש אינו מיועד לפנים ויש לרחוץ ידיים היטב לאחר
השימוש אלא אם הפסוריאזיס הוא בידיים.

 

2. דייבובט

ישנו תכשיר הנקרא דייבובט המשלב את הקלציפוטריול
עם חומר סטרואידי, כאשר היתרון הוא בהטבה מהירה בסימני המחלה.
אך מכיוון שבשימוש רציף וממושך ייתכנו תופעות לוואי
בעקבות הרכיב הסטרואידי, התכשיר מומלץ לטיפול בשלב הראשוני
ולאחר כשבועיים שלושה מומלץ לעבור לטיפול בקלציפוטריול לבד.

לאחר השימוש הראשוני מומלץ לעבור לטיפול אחר (דיבונקס קרם).
ניתן לחזור ולהשתמש לסירוגין   בדייבובט לאורך זמן ולפי הצורך והמלצת הרופא.

דייבובט הוכח במחקרים קליניים כיעיל יותר מכל אחד ממרכיביו בנפרד.
דייבובט פועל מהר יותר וכבר אחרי שבוע טיפול חד יומי
מושגות תוצאות מרשימות ביותר.
לסטרואידים יתרון בכך שהם מאפשרים הטבה מהירה בסימני המחלה
והם בעלי פעילות אנטי-דלקתית, אך בשימוש רציף וממושך ישנן תופעות לוואי
המתבטאות בפגיעות בעור כמו אטרופיה של העור(העור הופך להיות דק ושביר) ,
התרגלות העור לטיפול (עמידות,) שיעור יתר ואף החמרת המחלה
עם הפסקת הטיפול (אפקט של ריבאונד).

 לא מומלץ לערבב דייבובט עם חומצה סליצילית בו זמנית,
שכן החומצה הסליצילית פוגעת בפעילות של דייבובט.
ייתכן טיפול משולב של בוקר וערב או טיפול מקדים
של חומצה סליצילית מס”” ימים לפני תחילת הטיפול בדייבובט.

מומלץ לשלב טיפול דיבובט יחד עם טיפול פוטותרפי,
השילוב בין דייבובט וטיפול פוטותרפי משפר את תוצאות ה טיפול
ומוריד את היחס של סיכון מול תועלת.
חשוב לציין שאת הדייבובט יש למרוח לפחות שעתיים
אחרי (או לפני) החשיפה לקרינה.

תופעות הלוואי, האזהרות   והמינון  כמו  של דיבונקס,
בנוסף:  הבטאמתזון מחליש את עמידות העור לזיהומים,
ועלול לגרום לעור להיות דק ושביר, בשימוש ממושך.

בפוסט הבא: על תרופות לשימוש פנימי.

רוצה לקבל הודעה על פרסומים נוספים , שאל בדף הקשר.

תגובתך חשובה לי רשום אותה כאן למטה

 

כתובת טרקבק | RSS תגובות